החלטה בעניין משיב 2 בלבד בתיק מ"ת 10673-05-11

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים סאלח כנאענה ומובארכ כנאענה (להלן: " המשיב 1" ו" המשיב 2" ויחדיו " המשיבים"), הוגש כתב אישום המייחס למשיב 1 עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין"); ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק. כך גם מייחס למשיב 2 עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335+ 333(א)(1)+(2) לחוק.

בהתאם לכתב האישום, המשיב 2 הינו דודו של המשיב 1, והוא עובד במפעל אלומניום בעראבה (להלן: " המפעל"), עם XXXקטין בן 17.5 (להלן: " המתלונן"). כנטען בכתב האישום, ביום 19.4.11, סמוך לשעה 12:00, עת שהמתלונן ישב בכביש סמוך למפעל בזמן הפסקת צהרים, הגיע למקום המשיב 1, ושאלו האם הדלת שהשאיר לתיקון מוכנה. המתלונן ענה לו שכרגע הם בהפסקת צהריים עד לשעה 13:00 ושיחזור מאוחר יותר. לנוכח תשובתו של המתלונן החל המשיב 1 לקלל המתלונן, איים עליו שייתן לו סטירה, תפס אותו בסנטר ואיים עליו כי יחזור למקום בשלב מאוחר יותר. לאחר זאת, המשיב 1 עזב המקום ברכבו.

כעבור מספר דקות הגיע המשיב 2 למקום, והחל לשוחח עם המתלונן באשר לוויכוח שניצת בינו לבין המשיב 1. כמו כן למקום חזר המשיב 1 וקילל המתלונן באומרו "אתה בגודל הנעל". המשיב 2 ניסה לתפוס המשיב 1 ולמנוע ממנו לתקוף, אך המשיב 1 השתחרר ותקף את המתלונן ונתן לו שני אגרופים אחד בצוואר ואחד בראש. בהמשך העובדים שהיו במקום הפרידו בין המשיב 1 למתלונן, הכניסו המתלונן לתוך המפעל, ושני המשיבים נכנסו למפעל בעקבותיו כדי לתקוף אותו. בהיותם במפעל, התפתח בין המתלונן והמשיבים עימות, שבמהלכו לקח המשיב 2 מספריים שהיו במקום ודקר המתלונן דקירה עמוקה בבטן שמאלית עליונה. דקירה שגרמה לקרע בטחול, וחייבה תפירת החתך ואשפוז למשך 6 ימים.

בד בבד, עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בהחלטתי מיום 5.5.11, הוריתי על שחרורו של המשיב 1 בתנאים מגבילים, וזאת בשים לב לחלקו של המשיב 1 באירוע ולנוכח הסכמת באי כוח הצדדים,  עם זאת ניתנה האפשרות לבא כוח המשיב 1, לעלות טענותיו באשר לתנאי השחרור בשלב מאוחר יותר.